<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' פקודי</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אלה פקודי [שמות ל"ח]. זה שאמר הכתוב איש אמונות רב ברכות (משלי כ"ח), את' מוצא כל מי שהוא נאמן הק' מביא ברכות על ידו, שנא' איש אמונות רב ברכות, ומי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונ' במי נאמר במשה רבינו, שכל הדברים שנעשה גזבר עליהם נתברכו על ידו, ואץ להעשיר לא ינקה זה קרח שהיה לוי וביקש כהונה גדולה, וניטל ממנו הכל. איש אמונות, זה משה (כשנעשה) [שנעשה] גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו אין ממנין שררה על הציבור בממון פחות משנים, והלא משה גזבר לבדו ואתה אומר אין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים, אלא אעפ"י שהיה משה גזבר לבדו היה קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנא' אלה פקודי המשכן משכן העדות ביד איתמר בן אהרן הכהן. אך לא יחשב אתם הכסף הנתן על ידם, כי באמונה הם עושים (מלכים ב' כ"ב), זה דורו של יואש, שהיו נאמנים במלאכתן לכך ולא יחשבו את האנשים וגו' (שם י"ב). קחו מאתכם תרומה לה' (שמות ל"ה), אמר ר' יוחנן לשני בקרים הביאו כל ישראל כל מלאכת המשכן והותירו, שנא' ויצו משה ויעבירו [שם ל"ו]. והמלאכה היתה דים (שם), אמר משה לפני הק', רבש"ע עשינו את המלאכה (של מלאכה), והותרנו, מה נעשה ביותר אמר להם לך עשה משכן לדברות ועשה, לפיכך נתן חשבון אלה פקודי המשכן, והנותר למשכן העדות, לכך משכן משכן שני פעמים, ולפי שנתמשכן על ידיהם, הוא שאמרה כנסת הגדולה חבול חבלנו לך (נחמי' א'). העדות, עדות הוא לכל באי העולם, שאין סליחה אלא לישראל, ושנתרצה הק' לישראל בו. א"ר יצחק משל למלך שנשא אשה מטרונית, וכעס עליה, אמרו שכינותיה שוב (אינה) [אינו] מתרצה לה, לימים נתרצה לה, ובא לפלטין שלה, והיה אוכל ושותה עמה, והשכינות לא היו מאמינות, עד שעלה ריח הבשמים שלה, כך הק' הוציא את ישראל ממצרים, והעמידן לפני הר סיני לאחר ארבעים יום חטאו ועשו את העגל אמרו א"ה שוב אין מתרצה להם, אמר הק' ועשו לי מקדש בתו' [ושכנתי בתוכם] (שם כ"ה), ידעו הכל שכבר נמחל להם ונתרצה להם. כשנגמרה מלאכת המשכן אמר להם משה לישראל בואו ונעשה עמכם חשבון, נתקבצו כל ישראל אצלו, אמר להם אלה פקודי המשכן, חישב מה שהוציא בכל דבר ודבר, ושכח מה שהוציא בעשיית הווים, והיה יושב ותמה, אף הכל תמהין עמו עד שתלה עיניו וראה את הווים, מיד אמר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים וגו'. ולמה כן הק' מאמינו ואמר בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב), והוא נותן חשבון, אלא שהיה שומע ליצני הדור, שהיו מרננין עליו, שנא' והביטו אחרי משה (שמות ל"ג), ר' יצחק ור' חמא חד אמר לשבח, וחד אמר לגנאי, מן דאמר לשבח היו מסתכלין בו, ואמרו אשרי יולדתו של זה, מה הוא רואה בו בכל עת, שכינה מדבר' עמו, כל ימיו היה מושלם להק', מיד והביטו אחרי משה ר' חמא אמר לגנאי, היו אומרים ראו צואר ראו שוקיים, ראו כרעים, אוכל משל יהודים ושותה משל יהודים, וכל מה שיש לו מן היהודים וחבירו משיבו, ואומר לו מי שנתמנה על מלאכת המשכן אינו מעשיר, כששמע משה כן מיד נתן להם חשבון.
